רבי שלוֹם שבזי, המכונה גם אבא שׁלום שבזי (ה’שע”ט, 1619 – ה’תמ”ו או ה’ת”פ, 1686 או 1720) היה מגדולי החכמים והמשוררים של יהדות תימן.

נולד ביישוב נג’ד אלוליד שליד תעז בשנת 1619[1], לאביו יוסף (שלם בן יוסף בן אביגד בן חלפון משתא אלשבזי), וכשעבר ליישוב שבז נוסף לו הכינוי “אל-שבזי”. בגיל 15 נפטר אביו ועקב כך עזב את ביתו על מנת לפרנס את המשפחה. כשחזר התגורר בקלעת אלצעיד. נהג לנסוע אל צנעא בירת תימן לשאת ולתת עם חכמי העיר בתורה. ידועה ידידותו הרבה עם ראש רבני צנעא הרב סעדיה דריין (שחיבר פירוש על משנה תורה לרמב”ם שרובו אבד), אליו כתב שיר הפותח במילים “אהוב ליבי נשיא הדור בעירו אשר הגה בתורה התמימה”.

ציור אילוסטרציה המיוחס לו

הרב הנערץ בתימן

קברו של הרב שבזי, בעיר תעיז, נתקדש גם אצל היהודים וגם אצל התימנים המוסלמים. הוא האישיות הרבנית הנערצת ביותר על יהודי תימן ובפיהם הוא מכונה בתואר “אבא שלום שבזי”. דמותו נתפסת בעיניהם כדמות מופלאה של איש מופת בעל השגות על אנושיות ומחולל ניסים, ורבים הם הסיפורים על מופתיו וישועותיו. דוגמה מפורסמת לסיפורי הניסים שסופרו עליו מובאת על ידי הרב יעקב ספיר, בספרו אבן ספיר[6]:

בכל ערב שבת נעשה לו נס קפיצת הארץ ובא לארץ ישראל לשבות שם, פעם בירושלם פעם בטבריא פעם בעכו או בחברון, ואחרי מוצאי השבת שב אל ארצו.

השיר “אגדת שלום שבזי” מבוסס על המסורת לעיל.

ביטוי להערצה הגדולה שלה זכה בכל מחוזות תימן, נמצא בדבריו של הרב שמואל בן יוסף עדני (חי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20) מחכמי העיר עדן שבדרום תימן שהכתיר את רבי שלום שבזי כ”גדול הדורות” בספרו “נחלת יוסף”:

עוד נוסיף להתפלא על המשורר האביר אשר הופיע בעיר צנעא הגדולה זה כשלוש מאות שנה, אחרון בזמן וגדול המעלה, הוא הרב הגדול בענקים כמו”ר שלום שבזי זצ”ל לחיי העולם הבא. הוא האיש אשר בחר בו ה’, הבקי בכל סתרי התורה, וכל עומק הלכה חמורה, אשר לא יאומן כי יסופר כי איש פרטי אשר חייו קצובים, יחבר כ”כ שירים ויתר חיבורים, ישתוממו הרעיונים ויתמהו הנבונים איך וכמה כחו גדול זה הרב גדול הדורים, כי הרב הנאור הזה חיבר כשלושת אלפים שירים נאים ופיוטים נחמדים ויקרים, וכל עינים לו יחזה איך ועד כמה רוחב ליבו ועומק בינתו ברזי הסתרים, ואם תעמיק ותבין בשירותיו תראה מה רבה ענוותנותו כהלל הזקן ראש הציבורים, כי זה שר שלום האיש יותר עניו מכל אדם כמעט כמשה רבנו ע”ה מבחר כל היצורים.

לרב שבזי הייתה בת בשם שמעה ושני בנים: ר’ יהודה ור’ שמעון. בתו, שמעה, נקברה בסמוך לכפר נ’גד אלבעאדן שבמחוז עודיין (המכונה גם ת’ועבת).

כתב ידו של רבי שלום בתכלאל שהחל לחבר בשנת ה'תל"ח/א'תתקפ"ז לשטרות (1676).